התמכרות היא בעיה בריאותית שלרוב מופיעה כתוצאה מתהליך, שיכול להיות מואץ יותר או פחות לאורך הזמן. בדרך כלל, התמכרות מתפתחת עם הזמן, תוך יצירת רצף של סוגי צריכה שונים, ולא באופן פתאומי.
מדריכי פסיכופתולוגיה ורפואה מסווגים אותה כמחלה, אף שהיא אינה רק פגיעה בגוף או במוח, אלא שיש לה גם גורמים והשלכות פסיכולוגיים וחברתיים. לכן אנו אומרים שמדובר בפגיעה ביו־פסיכו־סוציאלית:
1. ביולוגית
ראשית, ההתמכרות לניקוטין, והשימוש בטבק או במוצרים אחרים המכילים אותו, היא בעיה שמשפיעה על הגוף ועל ההיבט הביולוגי, משום שיש לה השלכות חמורות על בריאות הגוף. לדוגמה, היא מגבירה נטייה ללקות במחלות נשימתיות, לב־כלי דם, סוגי סרטן, ועוד רבות אחרות.
בנוסף, ההתמכרות נשמרת ומתחזקת באמצעות מה שנקרא מעגל התגמול. מבנה זה נמצא במוח שלך ואחראי להפריש את המוליך העצבי דופמין כדי שתחפש בסביבתך גירויים ותגמולים שיעזרו לך לשרוד. כך, מעגל זה משמש להכוונת החיפוש למציאת ואגירת מזון או לקיום יחסי מין.
במהלך האבולוציה של המין, אגירת משאבים גם אם לא היו נחוצים באותו רגע ממש הייתה אסטרטגיה יקרת ערך מאוד, שכן היה צורך להיערך מראש לימים או לתקופות של מחסור במזון.
כאשר מתפתחת התמכרות לטבק, מבנה זה משתנה, משום שהוא דורש שתתגמל אותו בניקוטין. בדרך זו, הוא מכוון אותך לחפש עוד ועוד מהחומר, מתוך ההנחה שאם תאגור משהו בעל ערך, כמו מזון, יהיו לך יותר סיכויים לשרוד. עם זאת, ההתמכרות משבשת מנגנון זה, שמתחיל לפעול כדי שתצרוך ותאגור ניקוטין בגופך.
2. פסיכולוגית
שנית, להתמכרות יש שורשים והשלכות פסיכולוגיים. אנשים רבים מתארים שהם חשים שהצורך שלהם בצריכה אינו כל כך פיזי, אלא מנטלי, משום שהם מבחינים שכאשר אינם יכולים לגשת לסיגריה (נסיעות ארוכות, תקופות מחלה, אשפוזים) הם אינם חשים צורך כה גדול לעשן, אך כאשר האפשרות הזו נעשית זמינה יותר, מתעורר החשק באופן פתאומי.
לפיכך, עישון הוא גם חוויה פסיכולוגית ומבוסס על קישור בין גירויים (במטוס אולי מתחשק פחות; על מרפסת, יותר), אך גם על היבטים מורכבים יותר כמו הזהות של האדם: להיות פתוח, מעניין, מבוגר, מושך, אינטלקטואל, נועז וכו', או על הצרכים הקשורים לצריכה: מנוחה, ניתוק, פרס, מרד, בידול, להתחבר לאנשים אחרים וכו'.
מועיל מאוד שתהיה מודע להשלכות הפסיכולוגיות של התמכרות לניקוטין, משום שזה מציב אותך כחלק פעיל של השינוי, מאפשר לך לשאול את עצמך מה תהיה הדרך הייחודית שלך להתמודד עם המצב ולהרגיש שיש לך שליטה על חייך.
אם תראה בכך רק מחלה פיזית, ייתכן שתיטה להתמודד עם תהליך השינוי כמטופל פסיבי בלבד. אף שזה מתחיל להשתנות, לעיתים קרובות מחלות הגוף מטופלות בלי צורך רב במעורבות המטופלים, שמקבלים תרופה או עוברים התערבות, אך אינם מחליטים או מתכננים את הטיפול.
אם מקבלים את העובדה שלעישון יש גם בסיס סובייקטיבי, כלומר הדרך הייחודית שבה כל אחד בנה ופיתח אותו, וההיבטים הפסיכולוגיים הנלווים אליו, ניתן יהיה גם להוביל את תהליך ההחלמה תוך הסתמכות על משאבים אישיים, רכישת היכרות עצמית ותחושת מסוגלות עצמית. תהליך אישי זה יכול לעזור לך לענות לעצמך מדוע, מתי ובאיזו דרך תתחיל את ההימנעות.
בהקשר זה, חשוב שתוכל להכיר בפני עצמך בקושי עם הניקוטין ובבעיה הבריאותית המשתמעת מכך, ומצד אחר, שתוכל לבנות מוטיבציה אישית (לא רק של המשפחה שלך או של הרופאים) להפסיק. בו־בזמן, ספקות, רגעי חולשה או אמביוולנטיות הם נורמליים ומותרים לאורך התהליך.
3. חברתית
לבסוף, עישון הוא גם בעיה חברתית: מדובר בהתנהגות שמקובלת חברתית, מקודמת בפרסום, ברשתות, בקולנוע ובמרחבים ציבוריים אחרים, ואפילו ייתכן שתרגיש שהוא מעניק לך מוניטין טוב, תחושה של שייכות לקבוצת המעשנים, ובנוסף מדובר בחומר שקל להשיג.
עישון הוא מגפה חברתית משום שלא בכל התרבויות ולא בכל התקופות ההיסטוריות צרכו אותו באותו אופן. בדיוק כפי שיש אזורים בעולם שבהם הצריכה מצטמצמת, יש אחרים שבהם היא גדלה, והדבר אינו מוסבר בכך שאנשים רבים מתחילים או מפסיקים לעשן בו־זמנית במקרה, אלא משום שמדובר בדינמיקה חברתית.
אף שהקבלה החברתית של העישון יכולה לתרום להמשך הצריכה, הימנעות יכולה להיות גם חוויה חברתית שבה תקבל תמיכה וחיזוק חיצוניים, באמצעות רשת שתלווה אותך ותתמוך בך.
לכן אנו ממליצים להיעזר בסביבה כדי להפוך את ההתמכרות לניקוטין לקושי משותף ואת ההימנעות למחויבות שיתופית. בעיות משותפות נפתרות מהר יותר מאשר בעיות חבויות או סודיות. בהמשך נציע באיזה שלב של התהליך תוכל לערב את האנשים סביבך.